זכות צד ג' עדיפה על חזקת השיתוף של האשה כשמדובר במקרקעין הרשומים ע"ש הבעל

התביעה שבפנינו פשוטה, ולטעמי, גם ההכרעה בתביעה פשוטה.

1.         נכיר תחילה את הנפשות הפועלות:

המבקשת - האישה.

המשיב 2 - הבעל.

המשיבים 5-3 - רכשו מקרקעין מהבעל (להלן: " הקונים").

המשיב 6 - נושה של הבעל מכוח פסק דין (להלן: " הנושה").

המשיב 1 - בנק שנתן הלוואה לבעל ששיעבד את המקרקעין לזכות הבנק (להלן: " הבנק").

ענייננו בשתי חלקות: חלקה 7 וחלקה 16 בגוש 10331 בשפרעם. שתי החלקות רשומות על שם הבעל בלבד. על חלקה 7 רובצת משכנתא לזכות הבנק. הקונים התקשרו עם הבעל בהסכם רכישת שתי החלקות על פי הסכמים מיום 9.2.04. הבעל טען כנגד תקפות הסכמים אלו ועתר לביטול ההסכמים בתביעה התלויה ועומדת בבית משפט זה (ת.א. 593/05).

ויהי היום והבנק פתח בהליכי מימוש המשכנתא על חלקה 7. לאחר הליכים שהתנהלו בהוצאה לפועל בין הבעל לבנק, עתרה האישה בהמרצת הפתיחה דכאן לפסק דין הצהרתי, לפיו היא הבעלים של מחצית שתי החלקות מכוח חזקת השיתוף, ולכן, זכותה גוברת על זכותם של הקונים, על זכותו של הבנק ועל זכותו של הנושה. כן עתרה האשה להצהיר על זכותה לפדות את המשכנתא על חלקה 7.

2.         לאחר דיון שנערך בפניי ביום 12.7.07 עמדתי על כך, שעל פניו אין התביעה מגלה עילה כלפי הבנק, אך סברתי כי שמא ראוי לאפשר לאישה לפדות את חלקה 7 בשל שיקולים שונים שפורטו בהחלטתי הנ"ל (בש"א 10434/07). אלא, כפי שציינתי בהחלטה הנ"ל, הסמכות לשקול שיקולים אלו, נתונה לראש ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ דחה את בקשת האישה, בר"ע על החלטתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ועל החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת תלויה ועומדת בר"ע בבית המשפט העליון. ביום 4.9.07 נעתרתי לבקשת הבנק ודחיתי התביעה כנגדו על הסף. ביום 14.11.07 דחיתי בקשת האישה לבטל את פסק הדין לזכות הבנק.

נותרה אפוא בפניי תביעת האישה כנגד הקונים וכנגד הנושה. עם זאת, אקדים ואעיר כי מה שיאמר להלן כוחו יפה גם מבחינת הבנק.

3.         התביעה שבפנינו לא תואר לה ולא הדר. היא אינה מגלה עילה על פניה.

עוד לפני שנכנס למישור העובדתי, השאלה המשפטית העומדת בפנינו היא, אם זכותו של צד ג' ניגפת מפני חזקת השיתוף של האשה, מקום בו מדובר במקרקעין הרשומים על שם הבעל, להבדיל מדירת מגורים.

אומר בקצרה כי הלכת ע"א 3002/93 בן צבי נ' סיטין, פד"י מט'(3) 5 (להלן: " סיטין")  מצומצמת לדירת מגורים. ההלכה שנפסקה ברע"א 8791/00, שלם נ' טווינקו (ניתן ביום 13.12.06) (להלן: " טווינקו") לא שינתה הלכה זו. לכן, אפילו אניח לזכותה של האישה כי היא זכאית להנות מחזקת השיתוף, הרי שזכותה ניגפת כנגד זכותם של הקונים.

ודוק: לא נעלם מעיני האמור בסעיף 36 לפסק דין טווינקו, ממנו עשוי הקורא להבין כי זכותו של צד שלישי גוברת על זכותה של האישה לפי חזקת השיתוף, רק אם זכות הצד השלישי נרשמה כבר בלשכת רישום המקרקעין. ולא היא. זכותם של הקונים אינה מעוגנת בסעיף 10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 והקונים אישרו זאת בפה מלא. זכותם העדיפה של הקונים על פני חזקת שיתוף של בן הזוג, נובעת מטעמים של מדיניות משפטית ראויה, שלא להכשיל צדדים שלישיים תמי לב המסתמכים על הרישום, מקום בו לא מדובר בדירת מגורים. לא רק זאת, אלא שבהמשך הדברים בסעיף 36 לפסק דין טווינקו אומר הנשיא ברק, כי אפילו לגבי דירת מגורים יתכן כי " במקרים חריגים עמידתו של בן הזוג שאינו רשום על זכותו בנכס תנגוד את עקרון תום הלב".

4.         שאלה נכבדה יותר לטעמי, במישור המשפטי הטהור, האם מעמדו של נושה הוא כמעמדו של קונה. שהרי נושה, אינו נהנה מאינטרס ההסתמכות, וגם אין לו ציפייה כי מסת נכסיו של החייב לא תשתנה.  לעניין זה ראה פסקי הדין ע"א 468/03, חברת יואב קיין בע"מ נ' דייני (ניתן ביום 5.12.05); ע"א 189/95, בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, פד"י נג(4),199. בשני המקרים העדיף בית המשפט את זכותה של האישה על פי הסכם גירושין מוקדם מול עיקול מאוחר של נושה הבעל. במקרה שבפנינו לא מדובר בהסכם גירושין אלא בזכות שהמבקשת טוענת מכוח חזקת השיתוף. דומני כי בנסיבות אלו לא יחול הרציונאל של הלכת אהרונוב. כך, במקרה של מתנה מוקדמת מול עיקול מאוחר הותיר בית המשפט העליון את השאלה בצריך עיון - ע"א 1516/99, לוי נ' חג'אזי, פד"י נה(4), 730. במקרה דנן לא מדובר במתנה לאישה וגם לא בהסכם גירושין, אך דומני כי מהלכת טווינקו ניתן להבין כי זכותה של האישה גוברת על נושה רק במקרה של דירת מגורים.

סיכום ביניים: דין התביעה כנגד הקונים להדחות על הסף מחוסר עילה. כך גם לגבי התביעה כנגד הנושה, אם כי בעניין זה אני נכון להותיר את הדברים בצריך עיון.

עד כאן עמדנו על המישור המשפטי הטהור מבלי להדרש לעובדות. אתייחס להלן למישור העובדתי.

5.         האישה העידה על עצמה כי כל חייה היא צופה הליכות הבית. אין לה כל קשר ולא היה לה כל קשר לעסקי הבעל. על פניו, הקול קול האישה אך הידיים ידי הבעל. ברי כי הבעל הוא שעומד מאחורי תביעת האישה וכי האישה והבעל חד הם. לשם הדוגמא, אצביע על כך שהאישה הגישה בבית משפט השלום בקריות המרצת פתיחה, שבה עתרה להצהיר כי היא הזכאית למחצית הזכויות בדירת המגורים ובתכולת הדירה (נ/3, ה"פ 161/06). אתעלם מכך שבאותה המרצת פתיחה טענה התובעת לזכות על פי חוק יחסי ממון, ואניח כי המדובר בטעות קולמוס. החשוב לענייננו הוא, שהאישה, שהיתה מיוצגת אז על ידי בא כח הבעל דהיום, המתינה עד להליכי מימוש המשכנתא על חלקה 7 ורק אז "נזכרה" לטעון לזכותה גם בחלקות 7 ו-16.